Documentaries דוקו
כשזה מגיע לדוקו, מבחינתי זו הצגה של איש אחד, מפיתוח להפקה, לגיוס כספים, לבימוי, צילום ועריכה, הפורמט המצומצם מאפשר דינמיות וגמישות הפקתית, אך הסיבה העיקרית היא החיבור והאינטימיות שהיא מייצרת עם הגיבורים. כמי שעשה הפקות גדולות עם צוות מלא, אני יכול לומר שבהרבה מקרים הגודל כן קובע ולא בהכרח לטובה.
כשזה אחד על אחד הכניסה לעולמם של הגיבורים טבעית יותר, לא מרתיע או מאיימת ולא מושכת יותר מדי תשומת לב. הקשר הישיר מזמין פתיחות ובונה אמון בין הצדדים, אמון שכאמור יכול להתקיים רק בסביבה נקייה מרעשי רקע וכאלו הם הסרטים שלי.
על מנת ליצור סביבה כזו נדרשת מיומנות גבוהה בבימוי, צילום, סאונד ועריכה, מיומנות המאפשרת לי להיות קשוב ומרוכז בסיטואציה ולא בתפעול הציוד.
אמרנו שלא בוכים
בימוי, תסריט, הפקה ועריכה: אסף שגיא גפני.
עריכה: שימרית (שיש) רונן
הופק עבור קשת, 48 דקות.
יומן אישי העוקב אחר ניסיונות היוצר ורעייתו להרות. לאחר תקופה של כשלונות הם פונים לטיפולי פוריות אשר בעזרתם מגיע ההיריון המיוחל, הריון תאומים.
אך בעיצומה של השמחה בני הזוג נאלצים לקבל החלטה קשה, אם לבצע הפסקת הריון לאחד העוברים שנמצא "בעייתי" ולסכן את ההיריון כולו.
הסרט נותן הצצה נדירה לרגעים אינטימיים וכנים בהתמודדות של הזוג, ברגעי האהבה, רגעי הכאב, הכעס וברגשות האשמה של הבמאי על התהליך.
נקניק עם גבינה
בימוי, תסריט, הפקה ועריכה: אסף שגיא גפני.
עריכה: שימרית (שיש) רונן
הופק עבור הרשות השנייה לטלויזיה ולרדיו, 50 דקות.
פטר עלה ממולדובה, קים עלתה מברזיל, שניהם חצי נוצרים חצי יהודים הלומדים בתיכון נעמ"ת ביפו. הסרט מתעד שנה מחייהם בה הם עוברים הכנה בבית הספר לקראת נסיעה לפולין. הסרט חושף חברה של "גטאות" חברתיים, אלימות וגזענות. גזענות שהגיבורים סובלים ממנה וגזענות שהם משליכים כלפי אחרים כדי להיות שייכים.
סיפור מטלטל בין זיכרון אישי ללאומי בדרך לגיבוש זהות ישראלית.
